רחובות חסומים, אלפי כוסות שתיה ריקות, ניידות משטרה וצוות ניקיון של עיריית ירושלים, כך נראה אמש מסלול ההלוויה לאחר שמאות אלפי בני אדם השתתפו במסע הלוויה הגדול לפוסק הדור הגאון מרן הרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל.

עוד טרם התרגלנו להצמיד לשמו של הגאון את התואר זצ"ל, קשה להתרגל לעובדה שהוא כבר איננו, אך דבר אחד כבר ברור, אמש הוכח לנו באופן הברור ביותר שכשאנחנו ממש רוצים, אנחנו יכולים להיות מאוחדים, עם אחד, לב אחד, גוש אחד. כאשר המטרה ברורה ומקובלת, אנו מתעלים מעל כל חילוקי דעות אפשריים והופכים לגוש אחד חזק ואיכותי, חסין לכל איום רוחני או גשמי המגיע מן החוץ.

במהלך כל הדיווחים לאורך שעות הערב והלילה, נשמעה התפעלות של ממש בקרב אנשי התקשורת החרדית והחילונית גם יחד למראה המון האדם המגוון שנהר אל הלוויה. חילונים לצד אנשי מאה שערים, ליטאים לצד חסידים, דתיים לאומיים לצד 'זברות' כתף אל כתף נעו כולם כגוש אחד ללוות את מרן הגאון בדרכו האחרונה.

לא מחזה נדיר היה לראות תושב מאה שערים מוזג כוס מים לאדם חילוני ומרווה את נפשו בחום הכבד ששרר אמש בירושלים. מפגש שכזה, בלילה שכזה מעלה בנו את המחשבה שאולי, אולי בכל זאת יש לנו סיכוי להפוך לעם אחד מלוכד ומאוחד, למרות השוני בלבוש, בדעות ובאורח החיים.

מרן הרב אלישיב זצ"ל נודע מאז ומתמיד כרב בעל ראייה של פוסק, חדה כתער, פסיקה חד משמעית וללא פשרות או הנחות. הציבור המגוון והרחב שטרח ובא להשתתף במסעו האחרון בדרך אל גנזי מרומים מוכיח לנו כי כאשר הולכים בדרך התורה ללא פשרות תוך הצמדות עיקשת לאמת הפנימית, זה נוגע בקרובים וברחוקים, בחרדים, בדתיים ובחילונים, כאשר גם אם לא מסכימים לדעתו, מעריכים אותה.

זכינו אנו שגאון כזה חי בדורנו, זכה הוא שלרגע קטן אחד אמש, היה נדמה כי אין בינינו מלחמות, מאבקים ומחלוקות, כי אם אחדות מלאה בשברון הלב על שגאון ענק רוח זה עלה לבית עולמו והותיר אותנו כאן חסרי משענת. יד אל יד, כתף אל כתף עמדו רבבות אנשים וביכו את לכתו.

בשעת לילה מאורחת, הורדה מיטתו אל הקבר שנכרה מבעוד מועד, ולנו רק נותר, לנסות לשמר את מה שלמדנו במסע הלווייתו, ויהי זה לעילוי נשמתו.